add

את לא מרבה להתראיין. כולם מכירים את שגית רביבו, בעלת מותג מצליח, זאת שמאחורי החליפות והקוקו המוקפד, נשואה לחיים, אמא ועכשיו גם סבתא. עד כמה אנשים באמת מכירים את שגית רביבו?

אף אחד לא מכיר את שגית רביבו. אני אף פעם לא חשפתי את עצמי באמת. אם יש דבר אחד שאנשים לא יודעים עליי, זה שאני מאוד רגישה והמשפחה שלי היא ההיכל שלי, היא מעל הכול. הקרובים אליי יודעים שאני שם בשבילם 24/7.

בואי נחזור להתחלה, גדלת באשדוד וחיית שם עד גיל 17. את מתגעגעת?

אני מתגעגעת מאוד. אני מאוהבת באשדוד, אוהבת את העיר, למרות שכל פעם שאני נכנסת אליה אני מתמלאת בכאב. איבדתי שם דברים מאוד משמעותיים שאף אחד כמעט לא יודע עליהם.

איבדתי את אירית ז"ל, החברה הכי טובה שלי שהייתה חלק עצום מהילדות שלי. הייתי ילדה שכל החברות שלה היו גדולות ממנה בעשור ואיתן, אף פעם לא הייתי צריכה להיות מתוקתקת. היו מקבלים אותי כמו שאני.

אחר כך איבדתי גם את סבתא שלי, שהייתה בבת עיניי. בכל פעם שאני נכנסת לעיר, הכאב זה הדבר הראשון שעולה לי בזיכרון.

כשאני מחזירה אותך לתקופה הזאת, מה הרגע שאת זוכרת שעיצב את שגית של היום?

חוסן. אני חושבת שבגלל שהחברות שסבבו אותי היו גדולות ממני בעשור, למדתי לעבור את האתגרים בפשטות והפכתי להיות מאוד חזקה. אני רגישה בו-זמנית, אבל גם מאוד ביצועיסטית.

אי אפשר להזיז אותי ממה שאני רוצה ומהמטרות שלי. אני לא חושבת שמישהו יודע שאני כל יום במפעל מלחימה תכשיטים בידים.

מה אף אחד לא יודע עלייך?

אף אחד לא יודע למה קוראים למותג שלי ׳סאגא׳. זה לא סיפור שמח.

בשנות ה-20 שלי, כשהייתי עדיין באשדוד, היינו חבורה של נשים ואחת מהן הייתה אירית שטרית ז"ל, שהייתה הבסטי שלי. תמיד כשהיא הייתה נכנסת אליי הביתה, היא הייתה צועקת ׳סאגא׳, היא היחידה שהייתה קוראת לי ככה. תמיד היא אמרה לי שאני צריכה לקרוא לעסק שלי ככה ושיום אחד אני אהיה שם דבר.

לצערי, במבצע עופרת יצוקה איבדתי את האור הזה שנקרא אירית. גרנו בארה"ב וקיבלתי טלפון באמצע כביש מהיר מחיים. בהתחלה חשבתי שצוחקים עליי, כי זה לא היה הגיוני. אירית הייתה בן אדם אחראי, אין סיכוי שהיא בחוץ בזמן אזעקה. היא עצרה את הרכב כשהתחילה אזעקה והטיל נפל סמוך אליה.

עבר לא מעט זמן עד שהחלטתי לקרוא למותג שלי ׳סאגא׳. לפני כן קראו לו SR. אני זוכרת שיצאתי מתערוכה בווגאס, הייתי בשיא הטירוף, לא האמנתי למה שהיה בדוכן שלי. ישבתי מול כל ההזמנות, היו כמויות מטורפות. הסתכלתי על כל הדפים ובאותו רגע החלטתי שממחר המותג נקרא ׳סאגא׳ וכך היה.

אני חושבת שאירית הייתה מאוד גאה. זה לא סתם שפגשתי את אליה במקרה, אני בטוחה שהיא הייתה שמחה לראות לא רק את התוצאה, אלא בעיקר את המסר שאנחנו מעבירות.

הסיפור הזה מלווה אותך ביום-יום?

מאוד. כשפגשתי אתכן הסיפור צף לי, אני רואה את אליה ולא מאמינה, היא מזכירה לי כל כך את אירית. 

התקופה הזאת גורמת לי להבין עד כמה הפשטות היא שמחה אמיתית, באותה תקופה לא לבשתי מחוייט, הייתי רוב הזמן בטרנינגים, חיה פשוט וזה היה מספיק.

הייתי ילדה שכל החברות שלה היו גדולות ממנה בעשור ואיתן, אף פעם לא הייתי צריכה להיות מתוקתקת. היו מקבלים אותי כמו שאני.

מה המקום שאירית תפסה בחיים שלך?

את הלב שלי. מאז שאיבדתי אותה, אני לא חושבת שזכיתי שוב לחברות כזאת, כל כך פשוטה, טבעית ולא שיפוטית. היא הייתה גדולה ממני בשמונה שנים ואם הייתי לא בסדר, היא הייתה אומרת לי את זה בלי הנחות, הכי אמיתי וממקום בונה. היום, אני לא חושבת שאני מאפשרת למישהו לתת לי ביקורות כאלה. אני פשוט לא נותנת לזה מקום.

לפעמים אני מוצאת את עצמי חוזרת לאשדוד, מסתובבת בים ופשוט מדברת אליה, אומרת לה כמה אני מתגעגעת. אני מתגעגעת לרגעים שהיינו יושבות על החול, צוחקות על שטויות בלי סיבה וזה חסר לי מאוד.

אני גם חושבת שמאז אני לא נותנת מקום לחברויות חדשות להיכנס, כי אני מפחדת לאבד שוב. אין לי הרבה חברויות מהתעשייה וזה מגיע מהמקום הזה ומהקושי להיפתח. במקום שבו הייתי הכי פתוחה, איבדתי. אני חוששת לחוות את זה שוב.

למה לא דיברת על זה אף פעם?

אני חושבת שאם לא הייתי פוגשת את אליה, כנראה שגם היום לא הייתי מדברת. זה היה חלל מאוד כואב אצלי, שפשוט נשאר סגור במשך שנים. תמיד ידעתי שאצטרך לספר את הסיפור של אירית ושל ׳סאגה׳, אבל לא הייתי מוכנה לזה רגשית, כי ידעתי שאצטרך להגיע למקור של הכאב.

כשפגשתי את אליה ורוני זה התחיל בהרבה דמעות, לקח לי זמן לפתוח את הלב ולהגיע לשלם, אבל היום אני מרגישה שהייתי צריכה את הרגע הזה.

היום יש לך סטייל מאוד מוקפד:

אני היום הרבה יותר אסופה. הבגרות, האובדן והמקומות שעברתי בחיים גרמו לי להיות מפוקסת יותר.

הלבוש הוא משהו שמשתנה, אני לא כל הזמן עם מכנסיים מחוייטות, פשוט את לא תמיד רואה את הצדדים האחרים שלי.

"סאגה" קיים כבר 20 שנים. מה הסוד להצלחה?

הסוד הוא לדעת להקשיב לסביבה. לדעת לאבזר אישה בצורה נכונה, להתאים לה את הסגנון ולדייק אותו כל הזמן. לפעמים מרוב לחץ, אנחנו רוצות הכול אבל אני תמיד משתדלת לשמור על פוקוס, לדעת לשלב בין תכשיט גדול לקטן, ליצור איזון נכון. זה בעיניי מה שעושה את ההבדל.

היום, כשיש כל כך הרבה טרנדים, איך את נשארת נאמנה למה שאת יוצרת?

זה מפתה, אין ספק, אבל אצלי הדברים מאוד מסודרים. הקולקציות שלי נבנות שנה מראש, עם מחשבה ארוכת טווח. אני יכולה להוסיף אלמנטים חדשים, אבל אם משהו לא מאפיין אותי אני לא אצור אותו.

איך מנהלים עסק מצליח ומגדלים חמישה ילדים בבית?

כשאתה חי בחו"ל זה הרבה יותר קל. יש עזרה נגישה ומשאבים זמינים, לעומת ישראל, כאן זה כמעט בלתי אפשרי. חיים הוא פרטנר מדהים אולי זה לא תמיד נראה כלפי חוץ, אבל הוא תמיד שם בשבילי ובשביל הילדים. התמיכה שלו אפשרה לי להצליח גם כאמא וגם כאשת עסקים.

איך משמרים זוגיות של שלושה עשורים?

אין מתכון לזוגיות טובה, לכל אחד עובד משהו אחר. אצלנו זה מתחיל בחברות מאוד טובה ובתקשורת פתוחה, אבל במקביל חשוב שלכל אחד יהיה מרחב אישי. לי יש את הדברים שאני אוהבת והמשפחה מאוד מפרגנת לי על זה, זה בעיניי סוד חשוב בזוגיות.

כשהילדים גדלו, גיליתי שחיים ואני חברים אפילו יותר טובים ממה שחשבתי. אנחנו יכולים להיות יחד שבועות בלי ויכוחים. נתקענו במלחמה שבועיים בצרפת, רק אנחנו, כל הזמן רק צחקנו.

אני באמת חושבת שכל אחד צריך ללמוד מה עובד עבורו ועבור הפרטנר שלו. 

אנחנו בעידן שבו כולם רוצים להחליף הכול כל הזמן ואין שובע, מה דעתך על זה?

אני חושבת שזה פשוט האופי שלי, לדעת מה אני רוצה וללכת על זה, זה כנראה קשור גם למזל שלי, בתולה. מגיל צעיר הכרתי את חיים, התחתנו והבאנו ילדים, כנל לגבי העסק שלי, ידעתי שזה מה שאני רוצה ואני רצה עם זה עד היום. זה משקף אותי ואני מקבלת את זה. הדור של היום נוגע בהמון דברים ואני חושבת שזה מבורך, למה לא? להתנסות כמה שיותר עד שמגיעים למה שאוהבים. אני חושבת שהדור שלכן גם רוצה לחיות את הרגע, לשמוח עכשיו, כי הוא לא יודע מה יהיה מחר. מאז ה-7.10 כולנו חיים במעין הילת עצב, וכל נקודת אור קטנה חוגגים אותה עד הסוף.

היום רוי הוא כוכב כדורגל מצליח. את וחיים חייתם לא מעט שנים בעולם. איך תרגישי אם הוא יקבל הצעה לשחק מעבר לים?

האינסטינקט הראשוני שלי יהיה לרצות ללכת איתו. היינו קרובים לזה בעבר ואני מאוד קשורה לילדים שלי הם חלק ממני.

בחודש האחרון התחלתי ללכת למשחקים של רוי וזה מרגש אותי מאוד. פעם זה לא היה קורה, בכל הקריירה של חיים לא הלכתי למשחקים, כשהוא שיחק בספרד, הגעתי אולי לשניים-שלושה בלבד. היום אני מתחרטת על זה. אלו רגעים שלא חוזרים ורק עכשיו אני מבינה את זה באמת.

אז נכון, אז הייתי מאוד עסוקה עם הילדים והבית, זה לא תמיד היה פשוט והחלטתי שזה בסדר שאני לא מגיעה. אבל היום, כשאני יושבת ביציע ורואה את רוי משחק, אני מבינה כמה חבל שלא הייתי שם יותר.

את מאוד מצליחה באינסטגרם. איך את מצליחה לתחזק את כל הדבר הזה?

אני עושה את זה בקלות, באמת מאוד פשוט. זה החלק המשימתי שלי אני מפוקסת, יודעת בדיוק מה צריך לעשות, איך להשיג מקסימום תוצאה במינימום זמן. אני לא מתעדת הכול, כי לא הכול חייב להיות בחוץ. למשל, במטבח אני יכולה להיות מבוקר עד ערב זה חלק גדול ממני ומהתפעול של הבית, אבל אלה דברים שפעם אף אחד לא היה חושב בכלל לתעד פעם.

יש גבול לכמה את משתפת?

חד-משמעית כן. הילדים שלי כבר גדולים וברוב המקרים המקסימום שאני משתפת זה אותי ואת חיים. הבית שלנו מאוד דינמי, כולם כל הזמן בעשייה וכשאני מגיעה הביתה אני רוצה פשוט להיות אמא.

לך ולגל כלתך יש קשר מאוד מיוחד: 

גל היא השיבוט שלי. זה ברמה שאנחנו מתלבשות אותו דבר בלי לתאם. אנחנו חושבות אותו דבר, רואות אותו דבר, מתלבשות אותו דבר. היא עוזרת לי בקולקציות, מכירה אותי לעומק ומאזנת אותי. גל אחת הבחורות הכי מצחיקות שאני מכירה, היא מוכשרת בטירוף. אני מסתכלת עליה ורואה אותי, היא עושה הכול בו-זמנית, בשקט, באור גדול. היא חלק בלתי נפרד מהבית שלנו ואני מאוד אוהבת את זה.

איך זה להיות סבתא לראשונה?

יש את הסבתא שדמיינתי שאהיה ויש את הסבתא שאני בפועל, זה עולם אחר. אני מבטלת הכול בשבילו, שום דבר לא מעניין אותי כשזה קשור למיכאל. כל הזמן אמרו לי שזו אהבה אחרת ותמיד חשבתי שזו קלישאה. אבל כשהרגע הזה מגיע, כשאת מחזיקה את הנכד שלך והוא יודע שאת הסבתא שלו זו אהבה אחרת, פשוטה ותמימה.

אצל חיים זה אפילו מסלים, כל הלוז שלו מנוהל לפי מיכאל. קודם בודקים מה הלוז של מיכאל ורק אחר כך קובעים את שאר הדברים. אני רק מחכה לעוד נכדים.

שגית רביבו במשפט היא…

אישה פשוטה, נשואה לחיים, אמא לבר, מיי, רוי, מיאל ואמור וסבתא של מיכאל. עובדת כל הזמן, בשקט, בלי שאף אחד שומע.